כל עדה והחינה שלה, כל כלה והשמחה שלה. לעולם לא תהיו בחינה שהשמחה והחגיגה בה תהיה זהה לחינה אחרת. חינות, מטבען, הן צבעוניות, גועשות ורועשות, עם המון מוסיקה קצבית ואוכל מתובל, והמון המון מתוקים...

למרות כל המשותף, עדיין כל עדה שומרת לעצמה פן אחר ושונה בחגיגת החינה המסורתית, כפי שהועברה מדור לדור. דוגמאות? בבקשה:

חינה מרוקאית - נתחיל מהסוף דווקא.. עוגיות מרוקאיות לחינה הפכו אמנם לסמל החינות, אך הן מגיעות מבית אמא במרוקו, ורק יחידות סגולה יודעות באמת להכין אותן.                                                       

חינה הודית - אוהל חינה הודי הוא אטרקציה מיוחדת ביותר! מקושט כולו בפרחים צבעוניים, אורז צבעוני, והעוגיות? כן, יש דבר כזה - עוגיות הודיות לחינה!

חינה תימנית - את התלבושת התימנית המסורתית לחינה והתכשיטים הנלווים כולם מכירים, גם מי מאיתנו שלא שייך לעדה. טקס חינה תימני הוא ייחודי, ומלווה בדרך כלל בשירת זמרת תימניה אותנטית. 

חינה עיראקית - בני העדה העיראקית נוהגים לשים על אצבעות הכלה את ממתק ה"לוקום" לאחר טקס מריחת עיסת החינה.

חינה תוניסאית: בליל החינה נוהגת אם החתן להגיש לכלה "שישתא אלחנה"- סלסלת נצרים רחבה ובה שבעה זוגות נעליים לכל אירוע- החל מנעלי בית ונעליים למקווה ועד נעליים ליום יום ונעלי ערב. ובנוסף- תכשיטים, בשמים ומטפחות ראש. זוהי מסורת ייחודית ביותר.

חינה כורדית: את החינה הכורדית מלווים כלי נגינה שלא תמצאו בשום מקום אחר: "זורנה" (כלי נשיפה) ו"צהולה" (תוף ענק) בנוסף לתלבושות המסורתיות לחינות.

עד כאן - על קצה המזלג.. (ועוד לא הזכרנו את האוכל המסורתי של כל העדות..) - ונסכם בכך, שאם עד היום ידענו שאירועי חינה הם אירועים שמחים ויפים, עכשיו אנו יודעים שההשקעה באירועי חינות היא רבה, ושונה מעדה לעדה.